פסק-דין בתיק ת"פ 133-08

1.      כתב האישום בתיק זה, ייחס לנאשמים עבירות של העסקה שלא כדין בניגוד לסעיפים 2(א) (1) ו-(2) לחוק עובדים זרים, תשנ"א- 1991 (להלן: "חוק עובדים זרים").

2.      ביום 31.5.05 בשעה 20.00 או בסמוך לכך בעקבות מידע מודיעיני נתפס הנאשם במחסום חיזמה כשברכבו  נמצאו שלושה אזרחים זרים בעלי דרכון סיני (להלן האזרחים הזרים) שלא היו מורשים לעבוד אצל הנאשם.

3.      לטענת המאשימה, הנאשם העסיק את האזרחים הזרים שלא על פי היתר כדין. לטענת הנאשם, לא העסיק את האזרחים הזרים.נכון אמנם שהוא עוסק בתחום הבנייה והוא נעזר בעובדים זרים אך הוא משתדל לעשות כן על פי היתרים ואישורים ובאמצעות חברות  והכל באופן חוקי.באשר לשלושת האזרחים הזרים שנמצאו ברכבו הרי שהם נאספו על ידו והוא התכוון לקחתם לביתו כדי להסדיר להם אישורי עבודה כדין. בכל אופן אלה לא עבדו אצלו מעולם.

4.      בדיון שהתקיים ביום 1.1.12 העלה ב"כ הנאשם טענת "אין להשיב לאשמה" הואיל ולטענתו, הראיות שהובאו במהלך פרשת התביעה אינן ברמה וכמות מספקת להעברת הנטל לכתפי ההגנה. המאשימה טענה מנגד, כי די בקיומם של ראיות דלות להוכחת יסודות העבירות המיוחסות לנאשמים, ואלה הובאו לפני בית הדין.

החלטה

המסגרת הנורמטיבית

5.      סעיף 158 לחוק סדר הפלילי [נוסח משולב] תשמ"ב - 1982, קובע:

"נסתיימה פרשת התביעה ולא הוכחה האשמה אף לכאורה, יזכה בית המשפט את הנאשם - בין על פי טענת הנאשם ובין מיזמתו - לאחר שנתן לתובע להשמיע את דברו בעניין;".

משמעות הטענה "אין להשיב לאשמה" היא שהתביעה לא עמדה בחובתה להביא ראיות "לכאורה" להוכחת האשמה ועל כן, יש לפטור את הנאשם מלהשיב לאותה אשמה ולזכותו ממנה כבר בשלב זה של הדיון.

על מנת לזכות את הנאשם בשלב זה, יש לבחון האם אין בראיות שהוגשו מטעם התביעה כדי לבסס הרשעה, אפילו ינתן בהם מלוא האמון ויוענק להם מלוא המשקל הראיתי. בית הדין בודק, בהנחה שכל החומר שהובא בפניו לחובת הנאשם יזכה למלוא האמון והמשקל, האם יהיה בו כדי לבסס הרשעה בעבירה המיוחסת לנאשם או בעבירה אחרת באותו עניין.

באשר לנטל ההוכחה, כדי לחייב נאשם להשיב על האשמה אין צורך אלא בראיות בסיסיות ואף דלות להוכחת יסודות העבירה ודי במערכת ראיות ראשונית (ראו י' קדמי, על סדר הדין הפלילי [חלק שני, תשס"ג - 2003], 1049; ע"פ 141/84 מדינת ישראל נ' דוד טובול, פ"ד לט(3) 606,596; ע"פ 732/76 רפאל כחלון נ' מדינת ישראל, פ"ד לב(1) 170, 179).

ככלל, לא נשקלים שיקולי מהימנות או משקל ראיתי לצורך הכרעה בטענה. הלכה היא אם כן, כי די בקיומן של ראיות דלות להוכחת יסודות העבירות המיוחסות לנאשם כדי לחייב את הנאשם להשיב על האשמה. שכן טענת אין להשיב לאשמה אינה מחייבת את המאשימה להצביע על אשמה, ודאית של הנאשם כבר בשלב זה, ודי בכך שתצביע על אשמה לכאורה.

6.      העבירות המיוחסות לנאשמים בכתב האישום הינן העסקת עובדים שלא כדין. יסודות העבירות נקבעו בסעיפים 2(א)(1) ו-(2)  לחוק עובדים זרים. לשם הוכחת יסודות העבירה הציגה המאשימה את הראיות הבאות: עדויות השוטרים עדויות מפקחי משרד התמ"ת.

7.      טענות ב"כ הנאשם הינם שאין  ראיות הקושרות את הנאשם עם העסקתם של שלושת האזרחים הזרים. נשוב ונדגיש כי בשלב זה  לא נדון בשאלת מהימנותן ומשקלן של הראיות.

8.      נציין כי מקרה זה הינו מקרה מיוחד בו נתפסו האזרחים הזרים ברכבו של הנאשם ולא באתר עבודה בעת ביצוע העבודה כפי שקורה בדרך כלל. לא נגבו עדויות מהאזרחים הזרים, יתכן שבשל קשיי שפה.

בכל אופן מהנאשם נגבו עדויות בין היתר באותו מעמד (ת/7) וכן במועד מאוחר יותר (ת/15). בהודעותיו מאשר הנאשם כי הוא עוסק  בתחום הבניין וכי הוא נעזר בעובדים זרים.  יחד עם זאת הוא טוען כי הוא פועל כחוק ומעסיקם באמצעות קבלנים אחרים ולחילופין מוציא להם היתרים. אף ביחס לאזרחים הזרים שנתפסו ברכבו הרי שהוא ביקש להעסיקם דרך חברת קבלנית, שם היו רישומים  (ת/15 ש' 35 - 36). בעדותו מסר כי האזרחים שנתפסו אצלו טרם הספיקו לעבוד אצלו והוא הביא אותם בדיוק באותו לילה, כדי לבדוק מה צריך לעשות, כדי להוציא להם ויזה באמצעות התאגידים שהחלו לפעול באותה תקופה (הודעה ת/15 ש' 39 - 48).

10.  מעיון במכלול הראיות שהובאו לא מצאתי ראייה כלשהי המצביעה על כי האזרחים הזרים עבדו אצל הנאשם.העובדה שנאשם מעסיק עובדים זרים, במתכון כזה או אחר, אינה יכולה לשמש הוכחה להעסקת האזחרים הזרים במקרה זה. מה גם שלא הוכח כי העובדים הזרים האחרים שהעסיק, לא הועסקו כדין. לדבריו, בהודעתו, הועסקו עובדים זרים על ידו, (לא אלה שבכתב האישום) באמצעות קבלנים עימם היה לו שיתוף פעולה. בכל אופן אין אנו עוסקים בהעסקתם של עובדים זרים באופן כללי, אלא אך ורק בשאלה: האם האזרחים הזרים, שפרטיהם בכתב האישום, הועסקו על ידי הנאשם ביום 31.5.05. ראייה לאמור, לא נמצאת בחומר הראיות.

11.  לנוכח כל האמור אם נייחס מהימנות מוחלטת לכל הראיות שהובאו בפני,  אין די בראיות שבפני, כדי להרשיע את הנאשם, הואיל וחסרות ראיות המצביעות על כי האזרחים הזרים, שפרטיהם בכתב האישום, עבדו אצל הנאשם. 

12.  בנסיבות העניין דנן, לאחר שקבעתי כי לא קיימות ראיות לכאורה לכך שהנאשם העסיק את האזרחים הזרים, יש לקבל את טענת  הנאשם כי אין להשיב לאשמה, ולזכותו מהאשמה המיוחסת לו בכתב האישום.

13.  סוף דבר - אני מזכה את הנאשם ובכך מסתיים ההליך שבפני.